מתח וחרדה או רוגע ושלווה ביד הדמיון 

דמיון הוא אחד מהיכולות הטבעיות העוצמתיות ביותר שיש לאדם. שימוש בדמיון הביא ליצירתם של רבים מהכלים שנמצאים סביבנו ומשרתים אותנו, ביניהם אפשר למנות: סכין, טלפון, אינטרנט, רמזור, נעליים, מנורה והרשימה יכולה להמשיך ולהתארך כמעט עד אינסוף.
בנוסף, האדם משתמש בדמיון כדי להזכר בחוויות שהיו לו בעבר, או כדי לדמיין את מה שיקרה לו בעתיד. כך, למשל: בכל פעם שחושבים על המסיבה שהייתה או על החופשה הבאה, עושים שימוש בדמיון. אפשר להיזכר כמה כיף היה במסיבה או כמה רועשת הייתה המוזיקה. אפשר להנות מהמחשבה על הכיף שיהיה בחופשה או להלחץ מהמחשבה על כל הדברים שצריך להספיק לעשות לקראת החופשה.
המשמעות של ההבנה הזאת היא, שהאדם יוצר את מציאות חייו, על פי האופן שבו הוא משתמש בדמיון שלו. לטוב ולרע. אני אסביר באמצעות דוגמה, וכל אחד יכול לעשות את ההתאמה הדרושה למצבים שהוא מתמודד איתם בחיים שלו:
אם למשל, אני אמורה להעביר הרצאה לפני קהל של אנשי עסקים בעלי שם עולמי, הדמיון שלי מתחיל לבנות תסריטים לגבי מה יקרה בהרצאה, שגם ישפיעו על ההרגשה שלי וההתנהגות שלי עד מועד ההרצאה:
אני יכולה להילחץ מאד מהמחשבה על הדברים שיכולים להשתבש במהלך ההרצאה: אני יכולה לבנות לעצמי תסריט (דמיוני כמובן) שבו המצגת שהכנתי לא עולה, שאנשים בקהל מדברים ביניהם בזמן שאני מעבירה את ההרצאה, שאני לא יודעת לענות על השאלות שנשאלתי, וכך הלאה – היד נטויה, הדמיון חוגג, רמת החרדה עולה והסטרס מתגבר.
באותה מידה, אני יכולה לדמיין שאעביר את ההרצאה בצורה נינוחה ומעניינת, שאדע לשלב הומור במקומות המתאימים ושהקהל שלי יקשיב מרותק עד סוף ההרצאה, וכך הלאה, היד נטוייה, הדמיון חוגג, רמת הנינוחות עולה והבטחון שלי בעצמי וביכולות שלי מתגבר.
למעשה, אין לי דרך לדעת מה יקרה בהרצאה. אני רק יכולה לדמיין ולבחור את מה שאני רוצה שיקרה.
כשאני מדמיינת את התסריט השלילי – התקופה שלפני ההרצאה תהיה מלחיצה ומורטת עצבים, ויתכן מאד ששמחת החיים שלי וההנאה הכללית ייפגעו. התחושות האלו יתבטאו בשפת הגוף שלי ובתקשורת שלי עם הסובבים אותי. מיותר לציין שהתגובות של הסובבים אותי, יהיו בהתאם לאופן שבו אני אתנהג.
לעומת זאת, כשאני מדמיינת את התסריט החיובי, התקופה שלפני ההרצאה תהיה רגועה ונינוחה, ויתכן שהיא תלווה בתחושה של אתגר וסיפוק. התחושות האלה יתבטאו בשפת הגוף שלי, בתקשורת שלי עם הסובבים אותי, וביחס שלהם אליי.
אחרי שהבנו איך הדמיון משפיע על תפיסת המציאות, אפשר לעשות שימוש בדמיון כדי להבין איך תראה ההרצאה של מי שבחר בתסריט השלילי ושל מי שבחר בתסריט החיובי. יתכן והנבואה של כל אחד מהם תגשים את עצמה.

חשוב להבין, שיצירת תסריט שלילי או חיובי היא עניין של בחירה. ושלכל תסריט שניצור בדמיון תהיה השפעה על האופן שבו יתנהלו חיינו:האופן שבו ארגיש לפני ההרצאה - מתוחה או נינוחה, ישפיע על השינה שלי, כי אם אני לחוצה ומוטרדת, הראש מלא במחשבות שמפריעות לי לישון ולהיפך. הוא גם ישפיע על התזונה שלי, כי כשאני במתח אני נוטה לאכול ללא הפסקה. ושני אלה – שינה והתזונה ישפיעו על מצב הרוח שלי.
בנוסף, האופן שבו ארגיש במהלך ההרצאה, יקרין אל סביבתי, אל הקהל שלי, שיגיב בהתאם לשדר התת מודע שאעביר לו. וכל אלה ביחד ישפיעו על מידת ההנאה שלי במהלך ההרצאה.
ברור לגמרי שאני אעדיף להשתמש בדמיון כדי ליצור לעצמי את התסריט החיובי, שיעזור לי להיות נינוחה לקראת ההרצאה ובמהלכה. הבעיה טמונה בכך שלמרביתנו לא הייתה הזדמנות ללמוד להשתמש בדמיון בצורה אפקטיבית. למעשה, במקרים רבים אנחנו משתמשים בדמיון בצורה שמפריעה לנו ופוגעת בנו. המזל הוא שהמוח שלנו הוא איבר גמיש ואפשר בקלות ללמוד ולתרגל שימוש אפקטיבי בדמיון.

אני מזמינה אותך לצאת איתי למסע אל הדמיון.